Discussion about this post

User's avatar
Asaf Horowitz's avatar

פרישת שלום לחבר ורב.

מרדפי הנמשכים אחריך חצו מן העולם הגשמי אל הסאבסטאק. מה גם, שאני זוכר שייעצת לי פעם לפתוח אחד - עצה שאני מקיים כמנהגי, אפימתאית.

אמנם: למראה חדר-הפלאות הזה שהקמת, הקולמוס הווירטואלי נטען כובד פתאום, והיד מסרבת לכתוב. אך יש לכפותה: גם בחיק מפרש לדף שלך, נופלת בת-זכות.

ולגופו, אשמח אם תרחיב עוד קצת לגבי הנקודה השנייה.

בשאלה אם יש לראות בזיכרון פקולטה תיאורטית או פרקטית יש יותר מקריצה לאריסטו. אבל אני שואל את עצמי עד כמה זו הייתה שאלה בעבורו. תיאוריה ופרקסיס - שתיהן בבחינת דברים הזקוקים ל-'לוגוס'. ממש לא יזיק לי רענון ב-זיכרון והיזכרות (צחוק ה-), אבל אני לא משוכנע שכושר הזיכרון תלוי ב-לוגוס. זיכרון כרוך ביכולת אורגנית של הנפש להעלות לנגדה רשמים ("פנטזיאיי") לאחר הזמן בו נחוו; פחות מאשר הוא נוגע ליכולתנו "לחשוב", בעיניו, דומה כי הוא נוגע ליכולתנו "לדמות", או מוטב - להתרשם. אם אינני טועה הוא אפילו כותב שהזיכרון שייך באופן ראשוני לחלק החש בנפש - "האייסתטיקון" - ורק באופן נגזר ומקרי לחלק המשתכל, "נואטיקון" (שכן פעולת השכל תמיד מונעת על ידי החישה 'פרימו מוטו'.) בהתאם, אריסטו מסיק שהזכרון גם משותף לשאר בעלי החי, ולא מיוחד לאדם. דבר מזה לא שולל את מעורבותו הרבה של הזכרון במהלך החשיבה האנושית - תיאורטית או פרקטית. אך פירושו כי עלינו לסווג אותו כתשתית, או תנאי להפעלתן, יותר מאשר כמופע שלהן.

(היידגר, כמובן, לא היה מסתפק בקריאה "ביולוגית" כזו של הזכרון. הניתוח האקזיסטנציאלי של גילוי וכיסוי (/שכחה) על פני ההישלכות של היות-שם על 'טמפוראליותה', דוחקת בנו לקרב את התופעה הזו של הזכרון אל המוקד, המהות של היות-שם עצמו. לגדאמר בדומה יש אמירה פרוגרמטית על כך שזכרון אינו "פקולטה פסיכולוגית" אלא גורם ישותי-היסטורי באמת ושיטה... מניח שגם ניסה לפרש כך את אריסטו, יהיה מעניין לבדוק.)

אז אפשר לפתח את הנקודה בשלושה כיוונים, לדעתי:

1. האם נכון יהיה לומר שהזיכרון הוא פקולטה עיונית או מעשית, או שלא, משום שכלל אינו מערב לוגוס (נוטה אני לשם.)

2. גם אם נניח שהוא אף לא אחד מהם (כנטייתי-לשם), עדיין מרתק להיווכח מה עשויים להיות קשריו לחשיבה המעשית (לוגיסמוס) או המידה הטובה של פועלה במיטבה (פרונסיס).

3. לקטגוריות האלו יש תקומה גם אחרי אריסטו. מעבר לשאלה הפרשנית: האם יש סיבות פנומנולוגיות טובות לייחס את הזכרון לכאן או לכאן?

עמדתך.

Expand full comment
2 more comments...

No posts